Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘חורף’

Trovate la versione italiana sotto quella ebraica

///////////////

באיזור שלנו, עמק ולטלינה (Valtellina), אחד המאכלים הטיפוסיים למקום הוא הפיצוקרי, פסטה מקמח כוסמת בתוספת תפוחי אדמה, מנגולד, גבינת קסרה מקומית (Casera) והמון חמאה. בפעם הראשונה שהכנו את המנה הזאת בארץ פייטרו סירב לקרוא לתוצאה פיצוקרי. למרות שיצא מוצלח ביותר, עם גבינה תוצרת הארץ, תפוחי אדמה שהם לא מייד אין איטלי ואוויר קצת פחות קריר מזה של האלפים, הוא פשוט לא נתן לזה סיכוי. תכונה מאד אופיינית לאיטלקים שמאמינים שאת המאכלים שלהם ניתן להכין אך ורק במקום המקורי ממנו הם מגיעים. ואנחנו? בדיוק ההיפך, אין מנה אצלנו שלא עשתה עלייה ולכן אין סיבה שלא נכין גם פיצוקרי בארץ. רק עצה קטנה – זאת מנה כבדה מ א ד, סוג של חמין איטלקי ברמת הכבדות, תשמרו אותה לסופי שבוע קרים וחורפיים.

ואם בא לכם להרחיב קצת בנושא האוכל המקומי :
קפצו לבקר באתר של התנועה הבינלאומית SLOW FOOD. יסד אותה קרלו פטריני האיטלקי, במטרה לשמר את תרבות המטבחים המקומיים, שיטות בישול מסורתיות וחקלאות מקומית.

קמחים

פיצוקרי  מתכון ל – 4 אנשים

לבצק
300 גרם קמח כוסמת
100 גרם קמח לבן
כ- 1.5 כוס מים

מערבבים בקערה את שני הקמחים, מוסיפים בהדרגה מים עד שהתערובת מתחילה להתאחד. מעבירים למשטח מקומח ולשים היטב עד שמתקבל כדור בצק גמיש ואחיד. מרדדים את הבצק לעובי של כ-3 מ"מ, חותכים בעזרת סכין חד ומקומח רצועות ברוחב 5/6 ס"מ מהן חותכים אטריות בעובי של כחצי ס"מ.

mix

לרוטב
200 גרם עלי מנגולד (ניתן להחליף בכרוב)
4-5 תפוחי אדמה
200 גרם גבינת Casera או דומה לה
100 גרם גבינת פרמזן מגורדת
150 גרם חמאה
2 שיני שום
מס' עלי מרווה
מלח פלפל

מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות, את עלי המנגולד חותכים לרצועות ומבשלים ביחד במים ממולחים. כשהמים רותחים והירקות מתחילים להתרכך, מוסיפים פנימה את הפיצוקרי ומבשלים עד שהפסטה מוכנה (כ- 10 דקות). בינתיים חותכים את גבינת הקסרה לקוביות קטנות, מגרדרים את הפרמזן וממיסים בסיר חמאה, שום ועלי מרווה עד שהחמאה מתחילה לקבל מעט צבע. בתום הבישול מסננים את הפיצוקרי והירקות, בתבנית להגשה מסדרים לסירוגין ולפי הסדר שכבות של הפסטה והירקות, חמאה, קוביות גבינה, פרזמן ופלפל גרוס. המתכון המקורי אומר להמתין אחרי בניית השכבות עד שהגבינה ניתכת מעצמה אך אפשר לזרז תהליכים ולערבב בעדינות בעזרת כף עץ. מגישים מיד.

dough

cut

///////////////

La prima volta che abbiamo cucinato i pizzoccheri in Israele Pietro, anche se erano molto buoni, non voleva neppure chiamarli pizzoccheri. Il formaggio israeliano non abbastanza saporito, le patate del deserto invece che di montagna e l'aria di mare non frizzante come nelle alpi avevano, secondo lui, compromesso il risultato. Quello che ho imparato negli anni in Italia é che secondo gli Italiani la loro cucina é tale solo nella penisola, un piatto di pasta all'estero non é mai buono come nel Belpaese. Noi Israeliani, originari di ogni parte del mondo, abbiamo invece importato ogni piatto possibile rendendolo cibo nazionale. A questo punto  ho deciso di importare in Israele, almeno a casa nostra, la vera ricetta dei pizzoccheri valtellinesi.

Per approfondire un po' riguardo la cucina tipica locale: SLOW FOOD


Pizzoccheri
ricetta per 4 persone

Per la pasta

300 gr. farina di grano saraceno
100 gr. farina tipo 00
acqua q.b.

Mischiare in una ciotola le due farine, aggiungere dell'acqua e lavorare l'impasto fino ad amalgamare bene il tutto, formare una palla liscia ed elastica. Stendere la pasta fino a 3 mm di spessore, formare striscie larghe 5/6 cm, e tagliarle per una larghezza di mezzo centimetro.

pasta

Per il condimento

200 gr. coste o verze
4-5 patate 
200 gr. formaggio casera
100 gr. grana grattugiato
150 gr. burro
2 spicchi di aglio
salvia
sale e pepe

sbucciare le patate e tagliarle a cubetti, tagliare a strisce le coste e portare ad ebollizione in acqua salata il tutto. Quando l'acqua inizia a bollire aggiungere i pizzoccheri e lasciar cuocere una decina di minuti. Nel mentre tagliare il casera a cubetti e sciogliere il burro con salvia e aglio finché non prende un poco di colore. Scolare i pizzoccheri, disporli a strati alternati con casera, grana, burro e pepe. La ricetta ufficiale dice di non mischiarli ma aspettare che il formaggio fonda, se non potete resitere, girateli delicatamente con un cucchiaio di legno.

veg

pizzoccheri

בתאבון

Buon appetito

Read Full Post »

השבוע היה לי קצת קשה לכתוב מכיוון שלא הצלחתי להחליט אם אני עצובה שהחורף נגמר, שהשלג נמס ושציוד הסקי עושה דרכו למדף העליון בארון או שאני שמחה על כך שהימים התארכו, שהגינה מתחילה לפרוח ושהגלידריה בעיר נפתחה לעוד עונה. בשבת בבוקר נכנסנו לאוטו, קיוויתי שזה יהיה לאתר סקי אבל נסענו למשתלה שם פגשנו את כל קוליקו והסביבה מה שבישר שהחורף באמת כבר מאחורינו. העמסנו את העגלה בפרחים לאדניות, צמחי תבלין, שקי אדמה, כפפות פרחוניות חדשות וחזרנו לגינה. אני הייתי אחראית על הפרחים ופייטרו, בחלוקה שווה והוגנת כמו תמיד, עבד על גינת הירק – ניקה שאריות מהשנה שעברה, הרחיב את השטח והכין את האדמה לקראת הדישון. אבל כל זאת ועוד בפרק הבא שבו נביא את הזבל הביתה בדרך קצת יותר מוצלחת משנה שעברה (להעמיס אותו בספסל האחורי ולחשוב שעם חלונות פתוחים לא נריח כלום)  ונשתול את שתילי הירקות. בינתיים כמה תמונות מהסופ"ש שהיה ואחת מסופ"ש שלא יחזור בזמן הקרוב.

Questa settimana ero in difficoltà nello scrivere il blog, non sapevo se essere triste per la fine dell'inverno, la neve che si scioglie e i vestiti da sci sempre più vicini all'ultimo cassetto dell'armadio o essere contenta per le giornate sempre più lunghe, il giardino che riprende vita e la gelateria che riapre per una nuova stagione. Sabato mattina, saliti in macchina, speravo in direzione piste da sci, siamo invece finiti al vivaio dove abbiamo incontrato tutta Colico e vicinato, conferma che l'inverno è finito. Abbiamo riempito il carrellino di fiori, aromi, terriccio, nuovi guanti con i fiorellini e siamo tornati al nostro giardino. Io ero responsabile dei nuovi fiori, Pietro invece, con una divisione equa, come al solito, ha lavorato nell'orto, pulito le vecchie piantine, vangato una nuova striscia di terreno, tutto pronto per il letame. Questo e molto altro nel prossimo capitolo, in cui porteremo a casa il letame in maniera più intelligente rispetto all'anno scorso (caricando il tutto sui sedili posteriori illudendosi che con i finestrini aperti non sarebbe rimasto l'odore) e pianteremo le nuove piantine. Nel frattempo un paio di foto del weekend scorso e una foto di un weekend che non tornerà presto.

בקרוב יהיו משמשים

בחצר של סבא אליעזר

אמנון ותמר

פטוניה

הגנן הפרטי שלי

ביי ביי שלג : (

שבוע טוב | Buona settimana

Read Full Post »

החורף האירופאי בעיצומו, שלג, גשם וטמפרטורות אי שם באזור האפס. באופן מפתיע עד מאד מערכת החימום העתיקה חזרה לחיים אחרי 20 שנה של הפסקה. יש עוד דלק שיספיק לכמה ימים בהם נצטרך לחשוב על פתרון חדש, ירוק וזול. החלטנו להחליף את הגרוטאה במערכת הסקה מודרנית העובדת על גז שתהיה אחראית על חימום החדרים והמים.

חברת הגז חיברה אותנו לשירותיה לא לפני שחפרנו תעלה בגינה וחיברנו צינור נחושת לנקודה הראשית ברחוב. עד שיגיע הרכש החדש נצטרך לפרוס במרתף תשתית של צינורות מים, גז וחשמל שיחוברו למערכת ההסקה. פייטרו נסע להביא את הציוד והחומרים הדרושים לנו וידעתי שזה הזמן להתגבר על הפחדים שלי, בפעם הראשונה אני הולכת לפתוח את הדלת המובילה למרתף, באיטלקית Cantina ולגלות מה מסתתר למטה. לקחתי איתי את קובי (החתול) וירדנו לאט לאט במדרגות, פתאום נשמע קול חריקה, דלת מאובקת מעץ נפתחה. קובי רץ בחזרה למעלה- פחדן, אני הצצתי פנימה לתוך החדר החשוך. הצלחתי לראות בין קורי העכביש וענני האבק כלובי עץ תלויים לאורך הקירות ועל הרצפה מכלי זכוכית ענקיים. המשכתי הלאה, המדרגות הובילו אותי לחלל גדול, קירות אבן שעליהם תלויה הצנרת הישנה והחלודה ובאמצע מונחת מערכת ההסקה העתיקה. הייתי כל כך מסוקרנת ששכחתי מהפחד, חזרתי למעלה וניגשתי לתחקר את משפחת פצ'יני אודות החדר במרתף.

gas4

ממולינו ממש מתגוררים ההורים של פייטרו, את הבית שיפץ סילביו, אבא של פייטרו במו ידיו בשנות השבעים. האתגר שלו היה הרבה יותר מסובך משלנו מכיוון שהמבנה היה רפת עם גג רעפים וכמה מחיצות בוץ שם נפשו להן פרות ובהמות שונות. כל קיץ היו מעבירים את הפרות להרים לתקופה של ארבעה חודשים, מיוני עד ספטמבר, לאיזור ואל ג'רולה האלפיני (Val Gerola) שם היו מכינים מחלב הפרות גבינה בשם "ביטו". בסוף הקיץ היו חוזרות הפרות לעיירה ואת גושי הגבינה היו מיישנים בקנטינה בתוך כלובי העץ עם רשת הגנה מפני העכברים (מי רוצה חורים בגבינה לא שוויצרית?). אחרי השנה הראשונה הגבינה היתה מוכנה לאכילה אך עם השנים טעמה השתבח והסבלנות השתלמה. את גבינת הביטו מכינים עד היום על פי המסורת העתיקה, רק בחודשי הקיץ ורק בהרי האלפים בפרובינציה של סונדריו (Sondrio). ניתן לקרוא ולהתרשם באתר הרשמי www.bittocheese.com ואף מומלץ להגיע ולטעום!

VAL GEROLA

Val Gerola

בצמוד לבית ההורים, מתגוררת הדודה פיירה בבניין שבעבר היה שייך לדודים של סבא פצ'יני. גם להם היתה קנטינה, שם היו מכינים יין למשפחה מהגפנים שגידלו בגינה. היום אין שום זכר לגפנים אבל הציוד הישן להכנת היין ומיכלי הזכוכית עדיין נמצאים במרתף. יצאתי לביקור בקנטינה של הדודה פיירה, שלוש קומות מתחת לקרקע של חדרים חשוכים ואפלים עמוסים בבקבוקי זכוכית וכלובי עץ אשר באחד מהם מיישן פייטרו גוש ביטו שקיבל במתנה מאיכר המתגורר בבקתה השכנה לבקתת העץ הישנה של משפחת פצ'יני בואל ג'רולה. הפיתוי היה עצום.. אבל בסופו של דבר החלטנו לחכות לפחות עד סוף העבודות.

cantina piera

השיעור בתולדות הגבינה וההיסטוריה של המשפחה הסתיים וחזרנו לעבודה. המערכת הגיעה ובקושי רב גלגלנו אותה למרתף, חברנו את כל הצינורות והחוטים ולחצנו על הכפתור הירוק. החדרים התחממו וסוף סוף היה אפשר להתקלח בלי דאגות (לפחות עד שיגיע חשבון המים ). עכשיו שחם ונעים לנו אנחנו מתחילים לבנות את השירותים בקומה שניה.

gaskobi

 

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: